פסק-דין בתיק ת"א 22010-01-10

מבוא

1.  לפני סבב שני של התדיינות בדבר התנגשות זכויות שבין מעקל נכס מקרקעין לרוכש הזכויות בהם בשאלה  זכותו של מי גוברת.

בקצירת האומר, התובעים רכשו לטענתם בתאריך 1.8.99 נכס מקרקעין מהנתבע 1, קבלן בנין במקצועו. בתאריך 5.8.99 נרשם על הנכס עיקול שהוטל לבקשת הנתבע 2 עוד קודם שנרשמה הערת אזהרה לרכישת הזכויות ע"י התובעים. מי גובר- זו השאלה המרכזית נשוא דיון זה.

סבב הדיונים הראשון הסתיים עם פס"ד של כב' השופט ניסים ישעיה מתאריך 18.11.2007. במסגרת פסה"ד קבע כב' השופט ישעיה, כדלקמן:

  " ...לא ניתן לומר כי הזכות החוזית, אותה רכשו התובעים עם חתימת ההסכם ב- 1.8.99 עדיפה על העיקול (שהוטל ב- 5.8.99)... שכן הצדדים עצמם הסכימו כי זכות זו 'תרכש' או תעבור לתובעת אך ורק עם ביצוע התשלום בסך 160,000 דולר... ולא לפני כן. תשלום זה בוצע, כאמור, לא לפני 1.9.99 ועל כן רק במועד זה, היינו לאחר הטלת העיקול קמה לתובעים הזכות לרשום הערת אזהרה לפי המוסכם".

בעקבות ערעור שהגישו התובעים על פסה"ד, קבע ביהמ"ש העליון בפסק דין מתאריך 25.11.09, כי הועלו בפניו על ידי בא כוחו של הנתבע 2 טענות עובדתיות מקיפות לקיומה של מערכת יחסים בין הקונים - משפחת בר נוי - לבין הנתבע 1 - המוכר - העשויה להשליך הן על מועד כניסתו לתוקף של חוזה המכר והן על שאלת ידיעת הקונים אודות קיומו של עיקול עובר לחתימתם על חוזה המכר. טענות אלה, כך נקבע, מחייבות בירור עובדתי מעמיק וקביעת ממצאים שישליכו גם על השאלה המשפטית הנוגעת לתוצאה הראויה בהתנגשות שבין זכויות הקונים לזכות בעל העיקול. לפיכך ביטל ביהמ"ש העליון את פסק דינו של כב' השופט ישעיה והתיק הוחזר לצורך בירור עובדתי ומשפטי מחודש, תוך מתן הנחיות לבימ"ש זה כי הינו רשאי לסמוך על מלוא חומר הראיות שהוגש בתיק וכן רשאי להשלים ראיות ככל שיהיה בכך צורך.

התיק הועבר לדיון בפני. במסגרת זו נשמעו שוב חלק מהעדויות שנשמעו בעבר, נשמעו עדויות חדשות והתקבלו ראיות נוספות שלא היו בפני המותב הקודם. הצדדים סיכמו טענותיהם וביהמ"ש נפנה ליתן הכרעתו.

רקע וטענות הצדדים בהרחבה

2.  בתאריך 4.7.99, ובמסגרת ת"א (ת"א) 2011/99 ניתן לבקשת הנתבע 2 צו עיקול זמני על הסך של 2,469,000 ש"ח, כנגד נכסים שונים השייכים לנתבע 1, בניהם נכס מקרקעין שהיה באותה העת בשלבי בניה בגוש 7175 חלק 38 ברח' ביאליק 50 חולון, (להלן: " הנכס" או " הקוטג'") הוא הנכס בו עסקינן. העיקול הוטל במסגרת תביעה אותה הגיש הנתבע 2 כנגד הנתבע 1 ואחרים, לנזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה.

העיקול שהוטל על הנכס נרשם בלשכת רושם המקרקעין בתאריך 5.8.99 והובא לידיעת הנתבע 1 בתאריך 11.8.99 (ר' נ/14).

דבר העיקול נמסר לידיעת התובעים, כטענת עוה"ד אייזנפלד-ניראון, מי שערך חוזה המכר עבור הצדדים, בתאריך 17 או 18 לאוגוסט 1999 (עדותו של עוה"ד אייזנפלד ניראון מ- 19.1.11 עמ' 40 מול שורה 7),  אך לא מאוחר מתאריך 5.9.1999, מועד בו הגיעו התובעים והנתבע 1 להסכמות לפיהן נתן הנתבע 1 לתובעים בטוחות במקרקעין אחרים השייכים לו למקרה שהעיקול לא יוסר מהנכס (ר' ת/2).

בעקבות הטלת העיקול פנה הנתבע 1 לביהמ"ש בשתי בקשות (בש"א 57440/99 וכן בש"א 58346/99 שתיהן בת"א 2011/99 במסגרתו הוטל העיקול), האחת לשם הסרת העיקול והשניה להצהרה כי העיקול פקע. בקשות אלה נדונו ונדחו על ידי כב' השופטת שרה ברוש בהחלטתה מתאריך 26.7.2000.

3.  בתאריך 8.5.2000 הוגשה התובענה דנא במקורה על ידי ה"ה בר נוי. תובענה זו נדונה כזכור בפני כב' הש' ישעיה. תחילה הוגשה התובענה כנגד הנתבע 1 ועוה"ד שערך את חוזה המכר של הנכס, עו"ד ראובן אייזנפלד-ניראון ובהמשך, תוקן כתב התביעה, וצורף גם המעקל - הנתבע 2 - מר דורון דואני.

במסגרת ניהול התיק בפני כב' הרשם דוד גלדשטיין בשלביו המקדמיים, נמחקה התביעה כנגד עוה"ד אייזנפלד-ניראון, (פרוטוקול הדיון מ-24.11.2005) ונותרו הצדדים כאמור בכותרת לפס"ד זה.

4.  לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה המתוקן, הם רכשו את הזכויות בנכס בתאריך 1.8.99, היינו עוד קודם להטלת העיקול.

עוד טענו, כי הנתבע 1 וכן עוה"ד אייזנפלד-ניראון, לא דאגו לרשום הערת אזהרה מיד לאחר חתימת הסכם המכר וכן נמנעו מלתן כל בטוחה אחרת להבטחת כספי התובעים. הם עשו זאת רק לאחר שנרשם העיקול על הנכס. עוד הוסיפו, כי רק בתאריך 14.9.1999 נרשמה הערת אזהרה לטובת הקונים על הנכס. הנתבע 1 דאג אמנם בסיכומו של יום לבטוחות נוספות במקרקעין אחרים שבבעלותו, יחד עם זאת, בטוחות אלה, כך טענו, חסרות תוכן באשר הן ניתנו על מקרקעין עליהם רשומות משכנתאות לטובת בנקים ללא הגבלה בסכום.

משהסכם המכר נחתם לטענת התובעים ב- 1.8.99 והנכס נרכש בתום לב ובתמורה עובר לרישום העיקול, כי אז, כך נטען, דין העיקול להימחק ו/או להתבטל, שכן זכותם כרוכשים קודמת ולכן עדיפה על זכות המעקל. לפיכך עתרו למתן צו הצהרתי לפיו הינם מחזיקים בנכס כדין וזכאים להירשם כבעליו בלשכת רושם המקרקעין. בנוסף עתרו לצו המורה על ביטול העיקול וחיוב הנתבעים בהסרתו.

5.  כאן המקום לציין, כי במסגרת כתב התביעה המתוקן עתרו התובעים גם לפיצוי כספי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, תיקון נזקי בניה, ירידת ערך הבית והוצאות משפטיות בסכום כולל של 679,513 ש"ח. הנושאים הכספיים הוסרו מגדר המחלוקות בהודעת הצדדים מתאריך 4.12.2006 ונותרו לדיון רק שאלת מחיקת העיקול וכן רישום החכירה בנכס ע"ש התובעים. הודעה זו קיבלה תוקף של החלטת ביהמ"ש בתאריך 27.12.2006 ומכאן שבפסה"ד אדון אך ורק בשאלה מי מהזכויות עדיפה ובשאלת הסעד הנדרש בעקבות כך.

6.  הנתבע 1 הודה במכירת זכויותיו בנכס לתובעים בתאריך 1.8.99.